אני שם לב שרבים מאיתנו מסתכלים על חמלה עצמית כאילו היא איזו תכונת אופי מולדת: יש כאלה שנולדו רכים ועדינים לעצמם, ויש כאלה שפשוט לא. האמת היא שלכל אחד יש נטיות אישיותיות כאלה ואחרות אבל חמלה עצמית היא לא משהו שנולדים איתו, אלא מיומנות שאפשר ללמוד ולפתח- במיוחד עבור מי שמרגיש תקוע בתוך ביקורת עצמית, חרדה או קושי במערכות יחסים. החיים שלנו מלאים בסיטואציות שמעוררות את הקול הביקורתי: בן זוג שמעיר הערה, חברה שלא מחזירה הודעה, קולגה או חבר ששוב ושוב מקטין אותנו. במצבים האלה, אנשים ש

מחשבות על הקול הביקורתי בתוכנו, למה הוא נוצר ואיך הוא משפיע על מערכות היחסים שלנו

מה נדרש לאדם כדי להכריז על הסכם שלום בינו לבינו? מחשבות על צל, חמלה ודיאלוג פנימי

כשאנחנו, או המטופלים שלנו, חווים הצפה רגשית או חרדה, קל מאוד להיבהל מהמצב עצמו ולרצות “להיפטר ממנו”. אבל לפעמים, לפני שינוי או פתרון, יש מקום לעצור ולחקור בעדינות את החוויה כפי שהיא. לא כדי לתקן את עצמנו, אלא כדי להבין מה מבקש תשומת לב. להלן חמישה כיווני חקירה שיכולים לעזור לשהות עם ההצפה קצת אחרת: 1. לשים לב לדיבור הפנימי- הדיבור הפנימי מגלה הרבה על מקורות הסבל. אילו קולות נשמעים עכשיו בפנים? האם יש קולות מנוגדים? מה הטון שלהם- רך ותומך, או נוקשה, מאשים ודורש? ומה בעצם כל קו

מהי סמכות פנימית, ולמה היא חשובה? רבים מאיתנו חיים מתוך חיפוש מתמשך אחר אישור חיצוני- מההורים, מהחברה, ממערכות ידע או מדמויות סמכות. כבר בילדות אנחנו לומדים שכדי להיות בטוחים, אהובים ושייכים, כדאי להתאים את עצמנו למה שמצופה מאיתנו. עם הזמן, ההסתגלות הזאת עלולה להפוך לניתוק: אנחנו יודעים מה “נכון”, אבל מתקשים לדעת מה נכון עבורנו . סמכות פנימית אינה ביטחון עצמי ואינה ידיעה מוחלטת. היא היכולת להישאר בקשר עם עצמנו גם כשאין תשובה ברורה, להבחין בין קולות חיצוניים שמכוונים אותנו לבי