סמכות פנימית: להפסיק לחפש אישור, להתחיל להקשיב

מהי סמכות פנימית, ולמה היא חשובה?

רבים מאיתנו חיים מתוך חיפוש מתמשך אחר אישור חיצוני- מההורים, מהחברה, ממערכות ידע או מדמויות סמכות. כבר בילדות אנחנו לומדים שכדי להיות בטוחים, אהובים ושייכים, כדאי להתאים את עצמנו למה שמצופה מאיתנו. עם הזמן, ההסתגלות הזאת עלולה להפוך לניתוק: אנחנו יודעים מה “נכון”, אבל מתקשים לדעת מה נכון עבורנו.

סמכות פנימית אינה ביטחון עצמי ואינה ידיעה מוחלטת. היא היכולת להישאר בקשר עם עצמנו גם כשאין תשובה ברורה, להבחין בין קולות חיצוניים שמכוונים אותנו לבין הקול הפנימי שמבקש הקשבה. לא מדובר בהתנתקות מהעולם, אלא בפיתוח יכולת הבחנה: מהו קול פנימי שלי, מתי דעה חיצונית משרתת אותי, מתי היא מרחיקה אותי מעצמי.

המחשבות שלנו הוא מרחב שמאוד "מעורבב" עם קולות של אחרים. הוא ספוג באמונות לא מודעות שרכשנו על החיים מגיל צעיר, ולכן חלק מהעבודה בבית הנושם היא פירוק, הבחנה והרכבה מחדש של הקולות השונים. לעיתים הקול של הסמכות הפנימית אינו נשמע כמחשבה ברורה. הוא מתבטא בתחושות גוף, באי־נוחות שקטה, בידיעה עמומה של “זה לא זה”, או דווקא ברגע של התרחבות והקלה. כדי לשמוע אותו נדרש מרווח- פחות רעש, פחות שכנוע עצמי, יותר הקשבה.

אפשר לדמות זאת לקונכייה על שפת הים. כל עוד היא מונחת על החוף, היא נסחפת בגלים. רק כשמצמידים אותה לאוזן, בשקט, מתגלה הצליל העמוק שבתוכה. כך גם עם הסמכות הפנימית: היא לא נוצרת, אלא מתגלה כשאנחנו מפסיקים להיסחף.

פיתוח סמכות פנימית הוא תהליך הדרגתי. הוא דורש סבלנות, הסכמה לאי־ודאות, ונכונות להטיל סימן שאלה על מחשבות שנשמעות בטוחות מדי. דרך הקשבה לגוף, לדיאלוגים הפנימיים ולמה שמתרחש מתחת לפני השטח, נבנית היכולת להוביל את חיינו מבפנים- לא מתוך מאבק, אלא מתוך קשר.

ההקשבה החשובה ביותר היא זו שאנחנו מעניקים לעצמנו. ממנה מתחיל חופש.