חמלה עצמית-מיומנות נרכשת, לא תכונת אופי מולדת

אני שם לב שרבים מאיתנו מסתכלים על חמלה עצמית כאילו היא איזו תכונת אופי מולדת: יש כאלה שנולדו רכים ועדינים לעצמם, ויש כאלה שפשוט לא. האמת היא שלכל אחד יש נטיות אישיותיות כאלה ואחרות אבל חמלה עצמית היא לא משהו שנולדים איתו, אלא מיומנות שאפשר ללמוד ולפתח- במיוחד עבור מי שמרגיש תקוע בתוך ביקורת עצמית, חרדה או קושי במערכות יחסים.

החיים שלנו מלאים בסיטואציות שמעוררות את הקול הביקורתי: בן זוג שמעיר הערה, חברה שלא מחזירה הודעה, קולגה או חבר ששוב ושוב מקטין אותנו. במצבים האלה, אנשים שנוטים לביקורת עצמית ולקיחת אחריות מוגזמת על היחסים, רגילים להלקות את עצמם: “מה אמרתי לא בסדר?”, “למה אני תמיד כזה חלש?”, “אני אשם שהקשר מתרחק”. הביקורת מרגישה טבעית, כאילו זו הדרך “לקחת אחריות”. אבל בפועל היא משאירה אותנו מוצפים, מתביישים ומתרחקים גם מעצמנו וגם מהאנשים סביבנו.

כאן נכנסת החמלה העצמית. חמלה עצמית לא אומרת לוותר לעצמי, להתמסכן או להמציא תירוצים. היא אומרת לעצור ולפגוש את מה שאני מרגיש בעיניים אחרות- בעיניים שמבינות את המורכבות האנושית שלי. במקום להאמין אוטומטית שאני “לא בסדר” או צריך לתקן בי משהו אני שואל את עצמי:

מה באמת קשה לי פה?

מה הפצע שלי שנלחץ?

ואיך הייתי מתייחס לחבר טוב שהיה מרגיש אותו דבר?

מה הפצע שנלחץ לי?- חמלה עצמית

כמו כל מיומנות, בהתחלה זה דורש יותר תשומת לב ועלול אפילו להרגיש לא טבעי, למרות שזה הדבר הכי טבעי לתמוך בנו כשכואב לנו. אחרי שנים של שיפוטיות, לפעמים חיים שלמים, פתאום לעצור ולהגיד לעצמי “זה הגיוני שקשה לי” נשמע כמעט מוזר. אבל עם הזמן מתרחש שינוי: הגוף נרגע, המתח הפנימי משתחרר, ואני מגלה שבתוך החמלה יש הרבה יותר כוח ותבונה ממה שחשבתי.

במערכות יחסים זה משמעותי במיוחד. כשאני מצליח להיות חומל כלפי עצמי, אני לא עסוק בלתקוף את עצמי מבפנים- אני פנוי יותר להיות נוכח באמת מול האחר. במקום להתרחק או להסתגר מתוך בושה, אני יכול לתקשר, לבקש, להסביר מה עובר עליי.

חמלה עצמית היא מיומנות נרכשת, והבשורה הגדולה היא שכל אחד יכול לפתח אותה. זה לא עניין של אופי חלש או חזק, אלא של אימון. בכל פעם שאנחנו עוצרים לרגע, מזהים את הביקורת הפנימית, ובוחרים להחליף אותה בהקשבה עדינה יותר, בנקודת מבט אמפתית יותר שמקבלת את הקושי שלנו כרגע אבל גם פחות מזדהה איתו- אנחנו מתרגלים חמלה.

ככל שמתרגלים יותר, היא הופכת להיות לא רק תגובה רגעית, אלא דרך חיים: דרך שמפחיתה חרדה וביקורת עצמית, מקרבת אותנו לעצמנו ומאפשרת לנו להרגיש קרובים יותר גם לאנשים שאנחנו אוהבים.

אם תרצה לבחון עד כמה חמלה עצמית כבר קיימת בחיים שלך, עצור לרגע ושאל את עצמך: כשהיה לי קשה בפעם האחרונה, כשהרגשתי שמשהו "נשבר" בי, האם דיברתי לעצמי כמו לחבר טוב, או כמו לשופט נוקשה?

השאלה הזאת יכולה להיות הצעד הראשון שלך ליצירת שיח פנימי חדש- חומל, מרפא ומקרב.

אם את/ה מרגיש/ה שהקול הביקורתי והנוקשה מנהל אותך ומרחיק אותך מאנשים ומהחיים שאתה חולם עליהם, ושהיית רוצה לטפח בך יותר רכות כלפי עצמך ואחרים, טיפול רגשי אונליין יכול לעזור לך ללמוד לעבוד איתו בדרך אחרת- עדינה, קשובה ומחברת. אפשר לקרוא עוד, או פשוט לשלוח ווצאפ ונמשיך משם.