להכיר את הקול הביקורתי: איך ביקורת עצמית משפיעה עלינו במערכות יחסים

כולנו מכירים את הקול הזה בפנים- הקול שפתאום מתפרץ ואומר לך:

“למה אמרת את זה, עכשיו אתה נראה טיפש."

"מתי תלמד לסתום את הפה שלך?"

“ברור שהוא יתרחק ממך, מי ירצה להיות עם מישהי שמתנהגת ככה?“

"אתה תמיד הורס קשרים בסוף, אין סיכוי שמישהו באמת ירצה להישאר איתך.”

הקול הזה לא רק מבקר. הוא תוקף אותנו, מפגים אותנו (גורם לנו להרגיש פגומים ומקולקלים), מבייש אותנו ומעורר בנו אשמה. לפעמים נדמה שהוא מתאחד עם כל החולשות שלנו ומחזיק נגדנו “כתב אישום” אינסופי.

אבל אם נעצור רגע ונביט עליו אחרת, נגלה משהו חשוב: הקול הביקורתי לפעמים באמת פוגע בדימוי העצמי, הביטחון והקשרים שלנו אבל הוא לא נולד כדי להרוס אותנו- אלא כדי להגן עלינו.

למה בכלל יש לי קול ביקורתי כזה?

הקול הביקורתי הוא מנגנון הגנה עתיק. הוא נוצר בדרך כלל בילדות המוקדמת מתוך חוויות של כאב, דחייה, חסך בצרכים או השפלה- גלויה או סמויה. במערכות יחסים- שם באופן טבעי הפחדים הכי עמוקים שלנו עולים- הקול הזה מנסה לשמור שלא נחווה שוב את אותו כאב.

בדרך כלל, ככל שאנחנו מתבגרים ונעשים יותר מודעים לשיח הפנימי שלנו, הקול הביקורתי פחות ישיר ובוטה מהדוגמאות שהזכרתי בהתחלה אבל עדיין מאוד נוכח ומאוד משפיע עלינו ועל מערכות היחסים שלנו. הוא נוטה לעטוף את עצמו ב"היגיון", למשל, הוא לא יגיד לך במפורש “אל תראה חולשה”, אלא ייתן סיבות שנשמעות משכנעות למה לא כדאי להיחשף ולהיות פגיע כמו: “אם תשתף במה שעובר עליך, היא תאבד עניין” או “עם כל הכבוד לרגשות צריך לדעת להתקדם לא לעשות סיפור מכל דבר."

"מתי תלמד לסתום את הפה שלך?"- הקול הביקורתי שלפעמים משתיק אותנו יכול להיות גם השער שלנו לחופש ביטוי חדש

הוא בעצם מעצב את דפוסי החשיבה שלנו, מציג לנו את רעיונותיו ההגנתיים כאילו היו אמת לאמיתה, נותן לנו סיבות “הגיוניות” למה לא כדאי להיחשף, למה אסור לטעות או לפשל או איך למנוע שזה יקרה- כי בזיכרון שלו כל אלו מזוהים עם סכנה.

הבעיה היא שההגנה הזאת מוטמעת עמוק ומבוססת על חוויות עבר מוקדמות אך בכאן ועכשיו- ברוב המקרים אנחנו לא באמת בסכנה. כך יוצא שבמקום להגן עלינו, הוא ברוב המקרים יוצר הרחקה שלנו מעצמנו ומאחרים, מגביר דפוסי הימנעות וחרדה ויוצר לופים של כאב. חלק ממה שמבלבל הוא שלפעמים באמת יש במציאות אמירה מקטינה או יחס לא מיטיב כלפינו מצד האחר. גם לאנשים אחרים יש את ההגנות שלהם, וגם הן יכולות להתבטא לפעמים בהאשמות, בביקורת או זלזול. אבל כשזה קורה, אנחנו לא מגיבים רק למה שנאמר עכשיו. אנחנו מגיבים בעיקר מתוך הפצע הישן שלנו. במקום לשמוע מילה אחת ולפרש אותה במידה, הקול הביקורתי לוחץ על כל הכפתורים הפנימיים, מציף אותנו בתחושות בושה ואשמה, ומגדיל את החוויה כך שהיא מרגישה מוחלטת: “זה תמיד ככה”, “אף פעם לא יאהבו אותי באמת”, “אני לא שווה”.

במובן הזה, הקול הביקורתי לא לגמרי טועה- לפעמים יש איום מסוים במציאות- אבל ברוב המקרים הקול הביקורתי והתגובה שהוא יוצר- אצלנו ברגשות ובגוף וגם כלפי האחר- לא מותאמת אליה. הוא מנסה להגן עלינו מפני כאב מוכר מהעבר, וכך משבש את היכולת שלנו להיות נוכחים באמת בקשר. ההבנה הזאת יכולה לפתוח פתח חדש: רגע לעצור, להקשיב, לשאול את עצמי-

כמה מהתחושות שצפו עכשיו באמת שייכות למה שקורה כאן ועכשיו מול האדם שמולי, וכמה מהן קשורות למה שחוויתי פעם?

האם האשמה והבושה שמתעוררות בי קשורות רק למילים שנאמרו עכשיו, או גם לפצע ישן שמבקש תשומת לב?

כשאני מצליח להחזיק את השאלות האלה, נפתח בי חופש בחירה. אני לא חייב להאמין לכל מילה שהקול הזה אומר לי. אני יכול, לאט לאט, להתיידד איתו, להבין את עצמי יותר דרכו, לרפא פצעים מהעבר ולצד זה גם לגלות בתוכי קולות נוספים- כאלה שמבינים אותי, שמקבלים אותי, ושיכולים לעזור לי להרגיש יותר קרוב גם לעצמי וגם לאחר.

הקול הביקורתי נשמע כמו שופט קשוח שיורד עלינו בלי הפסקה וזה טבעי להאמין לפעמים שאנחנו צריכים לעקור אותו מאיתנו, להתייחס אליו כאמת או להתעלם ממנו לחלוטין, אבל מתחתיו מסתתר רצון עמוק להגנה וביטחון. כשלומדים להקשיב לו לא מתוך פחד והדיפה אלא מתוך סקרנות וחמלה, מתגלה בנו משהו חדש: פחות בושה ואשמה, יותר הבנה פנימית וחמלה- שמאפשרת לנו רמת קירבה חדשה עם עצמנו ועם אחרים.

אם את/ה מרגיש/ה שהקול הביקורתי מנהל אותך ומרחיק אותך מאנשים ומהחיים שאתה חולם עליהם, טיפול רגשי אונליין יכול לעזור לך ללמוד לעבוד איתו בדרך אחרת- עדינה, קשובה ומחברת.