המחשבות שלנו: להבין, להבחין ולרווח

כולנו, לפעמים, מאמינים מדי למחשבות שלנו. זה אנושי, זה נורמלי, וזה קורה לכולם. מגיל צעיר אנו שומעים את המחשבות שלנו בקול ברור ורצוף, מה שגורם לנו להאמין שהן “אני”. ואם הן “אני”, הרי שמה שהן אומרות בהכרח נכון וראוי להקשיב לו.

אבל, האם זה באמת כך?

המחשבות שלנו הן רק שכבה אחת

המחשבות הן רק חלק מהתודעה המודעת שלנו, שכבה עליונה שמאוד נגישה לנו בתודעה שלנו, עד שלעיתים אנחנו עשויים להרגיש כאילו המחשבות שלנו הן כל מה שאנחנו. עצם היותן מודעות מאפשר לנו לזהות אותן, אם נעצור ונתבונן. עם זאת, רוב ההוויה שלנו אינה מודעת. הגוף, למשל, פועל במרחבים שאינם תלויים במודעות שלנו - מפריש אנזימים, מעבד רגשות ומטפל בתהליכים פיזיולוגיים. כך גם לגבי תכנים רגשיים ומנטליים.

המחשבות, אם כך, הן כמו ענפים של עץ. כמו לעץ, גם למחשבות יש שורשים מאחוריהן: מחשבות קודמות, אמונות, עמדות פנימיות ותפישות המבטאים צדדים והיבטים שונים, גלויים וחבויים, בתפישת העולם השלנו. תפישת העולם שלנו, שהתגבשה באופן מודע ולא מודע במהלך חיינו, היא הבסיס למחשבות שמתעוררות בנו ומנחות אותנו בפרשנות שלנו את המציאות.

מה קורה כאשר תפישת העולם שלנו והמציאות שלנו מתנגשות?

הנטייה לערבוב: בין עובדות למשמעויות

אחת הנטיות השכיחות ביותר שלנו כבני אדם היא לערבב בין מה שאנו חושבים על משהו לבין מה שהוא באמת. אנו נוטים לבלבל בין העובדות לבין הפרשנויות והמשמעויות שאנו יוצקים לתוכן. כשאנחנו לא מודעים לכך שאנחנו עושים את זה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בחוויה מתמשכת של מאבק עם עצמנו, עם אחרים ועם העולם.

לכן אני מציע להפריד, כדי לעזור לנו, בין שתי עדשות אותן נוכל להחליף ולהתבונן דרכן על עצמנו, על אחרים ועל החיים. נקרא להן עדשת התופעות, ועדשת הפרשנויות:

1. עדשת התופעות — זו המציאות כפי שהיא, כפי שהחושים שלנו תופסים אותה. אלו העובדות, הדברים שלא ניתן להתווכח עליהם: מה שראינו, שמענו, חשנו, הרחנו או טעמנו. במרחב הפנימי, תופעות יכולות להיות גם רגשות, תחושות או מחשבות שעולות בנו.

   
   

2. עדשת הפרשנויות — זו העדשה שדרכה אנו מפרשים את התופעות. זוהי עדשה שמוסיפה ערכיות: מה אנחנו חושבים על התופעה, איך אנו מבינים אותה, מה היא “אומרת” לנו, מה דעתנו עליה.

   בעוד שעובדה היא נתון חד משמעי במציאות האובייקטיבית, דעה היא סובייקטיבית.

3. 
   

החיים הם רצף מהיר ומורכב של תופעות, ואנו מוסיפים להן פרשנויות באופן אוטומטי. זהו תהליך טבעי ואנושי, אך הוא יכול לגרום לנו לאבד בהירות. כשאיננו מבחינים בין התופעה לפרשנות, אנו נוטים להתנהל מתוך שיפוטיות, כלפי עצמנו וכלפי אחרים.

תרגיל: להבחין בין תופעות לפרשנויות

הנה דוגמה:

• “קבענו והוא מאחר, הוא לא שם עליי.”• תופעה: “קבענו והוא מאחר.”• פרשנות: “הוא לא שם עליי.”• מודעות: “יש לי מחשבה שזה שהוא מאחר אומר שהוא לא שם עליי.”

עוד דוגמה:

• “אני כזה מעפן שאני לא מקדם את הסדנה הזאת שרציתי.”• תופעה: “אני לא מקדם את הסדנה שרציתי.”• פרשנות: “אני כזה מעפן.”• מודעות: “עברה לי מחשבה שאני כזה מעפן כי אני לא מקדם את הסדנה.”

נסו לקרוא את המשפטים בקול, להרגיש איך ההבדלים ביניהם מרגישים לכם. נסו לתרגל עם עם מקרים אמיתיים מהחיים שלכם.

שיפוטיות במערכות יחסים

הבלבול בין תופעות לפרשנויות מתעצם במיוחד במערכות יחסים. לדוגמה, במריבות: אדם אומר משהו, ואנו בטוחים שהבנו את כוונתו. אך למעשה, ערבבנו בין התופעה (מה שהוא אמר) לבין הפרשנות שלנו (מה שאנחנו חושבים שהוא התכוון לומר).

הדברים אותם אנחנו נוטים לשפוט במערכות יחסים יכולים להיות רמזים משמעותיים עבורנו לדברים שאנחנו לא מרשים לעצמנו, לצרכים שאולי לא שמנו לב אליהם ולא קיבלו מקום, לפחדים ולכמיהות שלנו. אנחנו נוטים להשליך על האחר את מה שאנחנו לא רואים בעצמנו או את מה שקשה לנו לבטא. כשאנחנו שמים לב שאנחנו רבים על אותו הדבר שוב ושוב, זה יכול להזמין אותנו לבחון את הדבר דרך שתי העדשות השונות, ולראות מה רואים דרכן.

שיפוטיות במערכות יחסים היא לא נעימה, אך היא טבעית ואנושית ויכולה לקרב, אם מזהים איתה ועובדים איתה כדי להאיר את עצמנו.

המחשבות רחוקות מלהיות אמת

חשוב לזכור: המחשבות שלנו הן תופעות שקיימות במרחב, אך אין להן בהכרח קשר לאמת. המשימה שלנו היא לרווח בין עדשת התופעות לעדשת הפרשנויות ולבחור באופן מודע כיצד להתבונן.

ככל שנחדד את היכולת להבחין בין השניים, נוכל לפתח גמישות מחשבתית, לשפר את מערכות היחסים שלנו ולהקל על עצמנו במסע החיים.