הרעל הוא גם התרופה- על ריפוי ותקווה

אני מזכיר לו איך מרפאים הכשת נחש והוא מביט בי בעיניים מתרגשות. 'אפשר שתכתוב על זה פוסט?' הוא מבקש ומדביק אותי בהתרגשות.

השיחה היתה על חוויה קשה ומורכבת שאני עובר בחודשים האחרונים והתרחבה, כמו תמיד אצלי, לחוויות החיים הקשות והמורכבות של כולנו, האנושיים.

לפעמים בתהליכי ריפוי עמוקים הדרך להתרפא מרעל שחדר עמוק לנפש היא דרך הרעלה חוזרת. הכאב הוא עצום, אבל אני מאמין בכל ליבי שלכל כאב שאנחנו חווים יש משמעות עמוקה- הסבל לא כאן סתם כדי למרר לנו את החיים, הוא חומר רב עוצמה בשירות התפתחות התודעה.

נקיטת העמדה כלפי הסבל- לפי ויקטור פרנקל שורד השואה ואבי הלוגותרפיה, שהיא אחת מגישות הטיפול שעוזרות לי לעזור למטופלים לחלץ את עצמם ממה שנדמה לפעמים כחסר סיכוי לשינוי- היא אחד הגורמים שעשויים להכריע- האם נמשיך לעשות מור אוף דה סיים, להתנגד לשינוי מתוך פחד ובכך נעצים את הסבל או שנגלה מחשבה חדשה לגביו שתוביל גם לתנועה חדשה- לריפוי.

כשמשהו מכאיב קורה לך שוב ושוב- לפעמים קשה לראות את זה אבל גם שם יש לך בחירה- האם תשקע לתהום הקורבנות והדפוסים האוטומטיים, תברח מהמציאות ותתפרק מתחושת פגימות ובושה או שתשאל 'למה הדבר הזה מגיע שוב לחיי-

בעבור מה?'

הכשת נחש היא אחת המסוכנות והכואבות והדרך לרפאה היא על ידי הארס עצמו-

הריפוי קורה מתוך פיתוח הנוגדן שנוצר מהארס שפצע מלכתחילה-

ככה גם בחיים היומיומיים שלנו- הדברים שמכאיבים ומעוררים בנו סבל- יש בהם חוכמה עמוקה-

לפעמים הרעל הוא גם התרופה.

ובזה אני מוצא ים של תקוה-

שדווקא מתוך הסבל

יכולה להיוולד רפואה

שלמה.

תמיד יש בעבור מה.