משמעות כעמדה פנימית מול החיים

במהלך החיים, רבים מאיתנו חווים רגעים ותקופות של ריקנות, שאלות על המטרה שלנו, או תחושה שמשהו שהיה ברור- כבר לא. לעיתים אירוע אישי משנה את תמונת חיינו, והמשמעות שהרגשנו מתערערת או נעלמת. לעיתים אלו אירועים קולקטיביים שמטלטלים קהילות שלמות, כמו תקופת הקורונה או אירועי ה־7.10- רגעים שבהם חוויית המשמעות נסדקת, ואנחנו נפגשים מחדש עם שאלות יסוד על קיום, ערך וחיים אנושיים.

רבים מהאנשים שאני פוגש, וביניהם גם מטפלות ומטפלים, מגלים שברגעים כאלה לא מתעורר בהם צורך ב"תשובה נכונה", אלא משהו אחר: צורך לפגוש את השאלה עצמה. מה מחזיק אותי חי, נוכח ובקשר- גם כשהחיים אינם כפי שציפיתי?

אחת ההשראות המשמעותיות לשאלות הללו מגיעה מגישת הלוגותרפיה, שפותחה על ידי הפסיכיאטר ויקטור פרנקל – שורד מחנות הריכוז ומחבר הספר"אדם מחפש משמעות". אך מעבר להיותה גישה טיפולית, הלוגותרפיה מציעה עמדה אנושית עמוקה: משמעות אינה פתרון לחיים, אלא צורך בסיסי ומניע שטמון בכולנו, ודרך לפגוש את החיים כפי שהם.

מהי לוגותרפיה- במובן העמוק?

לוגותרפיה (מיוונית: לוגוס= פשר, תרפיה= טיפול) עוסקת בגילוי המשמעות שאדם נותן לחייו, ובאופן שבו פשר זה משפיע על הדרך שבה הוא חי, בוחר ומתמודד. פרנקל ראה בחיפוש אחר משמעות כוח מניע מרכזי בנפש האדם, וטען שכאשר הקשר למשמעות מתערער- עשויות להופיע ריקנות, תוקפנות, חרדה, דיכאון ואף התמכרויות.

עם זאת, הלוגותרפיה אינה מחפשת אושר ואינה מנסה “לתקן” את החיים. היא מזמינה אותנו לשאול שאלות אחרות, עמוקות יותר:

• למה אני כאן- גם עכשיו?

• מה המשמעות שאני נותן לסבל בחיי?

• מה נותן לחיים שלי ערך, מעבר לנסיבות?

• איזו עמדה אני בוחר לנקוט מול מה שקורה לי?

• איך אני חי עם מה שאין לי שליטה עליו?

היכן מסתתרת המשמעות?

אחד הרעיונות המרכזיים בלוגותרפיה הוא שמשמעות אינה משהו שאנחנו ממציאים, אלא משהו שאנחנו מגלים בתוך החיים עצמם. פרנקל תיאר שלושה כיוונים מרכזיים שבהם משמעות יכולה להתגלות- לא כמתכון, אלא ככיווני חקירה.

1. משמעות דרך עשייה ויצירה

המשמעות יכולה להופיע במה שאנחנו נותנים, יוצרים ותורמים- בעבודה, בקשרים, ביצירה, בנוכחות.

מה הערך של מה שאני עושה עבור אחרים? אילו איכויות אני מביא איתי לעולם? מה משמעותי לי לתת- גם בקנה מידה קטן?

לעיתים, עצם הנתינה למשהו גדול מאיתנו מחזירה תחושת ערך וכיוון.

2. משמעות דרך חוויה וקשר

משמעות אינה רק במה שאנחנו עושים, אלא גם במה שאנחנו חווים וסופגים: אהבה, קשר, טבע, רגע של יופי או נוכחות.

מתי אני באמת נוכח במה שאני חווה? אילו חוויות מחברות אותי לעצמי ולאחרים? איך אני מבטא קשר ואהבה בחיי?

הלוגותרפיה מזכירה לנו שגם רגעים פשוטים ולא הירואיים יכולים לשאת משמעות עמוקה.

3. משמעות דרך העמדה מול הסבל

אולי ההיבט העמוק ביותר של גישתו של פרנקל הוא ההבנה שגם בתוך סבל יש לאדם חופש לבחור עמדה. לא חופש לשנות את הנסיבות, אלא חופש לבחור כיצד לפגוש אותן.

בעבור מה אני עובר את מה שאני עובר? מה הקושי הזה מבקש ממני– לא כעונש, אלא כהזמנה? איזו משמעות אני נותן לסבל, ואילו אפשרויות נוספות קיימות?

פרנקל תיאר כיצד נקיטת עמדה מול הסבל הייתה גורם מרכזי בהישרדותו- לא כהאדרת הכאב, אלא כהכרה בכוח הבחירה האנושי גם בתנאים הקשים ביותר.

“מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך” (ניטשה)

כאשר אדם מחובר למשמעות, הוא אינו חסין מכאב- אך הוא פחות אבוד בתוכו. המשמעות אינה מבטלת סבל, אך היא מעניקה הקשר, כיוון ותנועה גם בתוך קושי. היא מאפשרת לנו לחיות לא רק מתוך תגובה למה שקורה, אלא מתוך בחירה מתמשכת איך להיות בתוך זה.

איך אפשר להתחיל לפגוש משמעות?

לא דרך תשובות גדולות, אלא דרך צעדים קטנים של הקשבה:

• התבוננות פנימית: מה באמת חשוב לי עכשיו?

• פעולה מחוברת: בחירה אחת קטנה שתואמת את הערכים שלי.

• פתיחות לחוויה: לאן החיים מזמינים אותי להעמיק קשר, נוכחות או הקשבה?

החיפוש אחר משמעות אינו מבטיח פתרונות מהירים או מסלול ברור. הוא מציע מסע- מסע של חקירה, בחירה ועמדה פנימית מול החיים כפי שהם.

החיים מאתגרים, והסבל הוא חלק בלתי נפרד מהם. אך דרך החיפוש אחר משמעות, והבחירה לחיות מתוכה, מתאפשר לעיתים שינוי שקט אך עמוק: פחות מאבק, יותר כיוון; פחות אובדן, יותר קשר לחיים.