הצפה רגשית וחרדה: 5 כיווני חקירה

כשאנחנו, או המטופלים שלנו, חווים הצפה רגשית או חרדה, קל מאוד להיבהל מהמצב עצמו ולרצות “להיפטר ממנו”. אבל לפעמים, לפני שינוי או פתרון, יש מקום לעצור ולחקור בעדינות את החוויה כפי שהיא. לא כדי לתקן את עצמנו, אלא כדי להבין מה מבקש תשומת לב.

להלן חמישה כיווני חקירה שיכולים לעזור לשהות עם ההצפה קצת אחרת:

1. לשים לב לדיבור הפנימי- הדיבור הפנימי מגלה הרבה על מקורות הסבל. אילו קולות נשמעים עכשיו בפנים? האם יש קולות מנוגדים? מה הטון שלהם- רך ותומך, או נוקשה, מאשים ודורש? ומה בעצם כל קול מבקש להשיג או למנוע?

לעיתים עצם ההבחנה בכך שזה קול ולא האמת כולה כבר יוצרת מרווח.

2. תשומת לב לגוף- החרדה וההצפה אינן מתקיימות רק בראש. מה הגוף מרגיש עכשיו? איפה זה מורגש? מה קורה כשאני עוצם עיניים ומסכים להרגיש- בלי לזרז שינוי?

לפעמים עצם ההסכמה לפגוש את התחושה, כמו שהיא, מאפשרת ויסות ותנועה מבפנים.

3. מחשבות משומשות מול מחשבות חדשות- בזמן חרדה אנחנו נוטים להישאב למחשבות מוכרות- כאלה שכבר חשבנו אינספור פעמים. אשליה מוכרת של התודעה בעת חרדה היא שככל שנחשוב יותר, נמצא מוצא, אבל במציאות- מחשבות משומשות כמעט תמיד מובילות לאותם לופים.

חקירה עדינה יכולה להיות: איזו שאלה חדשה עוד לא שאלתי? לא כדי למצוא תשובה מי- אלא כדי לאפשר כיוון תודעתי אחר.

4. הגישה שמתחת למחשבות- מאחורי המחשבות מסתתרת גישה עמוקה יותר למתרחש, למשל, שמשהו כאן לא תקין. שמישהו אשם. שזה לא אמור להיות ככה.

קורבנות אינה מילה גסה- לפעמים היא תגובה אנושית טבעית. השאלה היא האם הגישה שלי כרגע מקרבת אותי לעצמי, או כולאת אותי בלופ של אשמה והאשמה.

גישה חומלת אינה מוותרת על אחריות- היא רק מפסיקה להלקות.

5. הזנה- לא רק תפקוד- בהצפה וחרדה אנחנו נכנסים לעיתים למצב הישרדותי ושוכחים להזין אותנו. לא רק באוכל- אלא בהזנה רגשית, יצירתית, אנושית.

ביטוי בכתיבה אינטואיטיבית, יצירה, מוזיקה, שהיה בטבע או אפילו קריאה שקטה, יכולים “לעסות” את המערכת העצבית ולאפשר לה להתווסת ולהתחדש.

חרדה והצפה רגשית הן חוויות אנושיות ושכיחות. אנחנו לא אשמים בכך שהן מופיעות, אך כן יש לנו אחריות ללמוד וללמד אחרים לפגוש אותן באופן שמיטיב איתנו.

לא דרך מאבק, אלא דרך הקשבה, הבנה וחמלה.

מגיע לנו.