חקירה עצמית למטפלים- לגדול ולגדל מתוך החלקים הפגועים שלנו

בכולנו קיימים חלקים פגועים לא מודעים שנוצרו בתוך יחסים מוקדמים- חוויות טראומטיות, חסכים ופגיעות גלויות וסמויות. החלקים האלה לא נעלמים כשאנחנו בכובע המטפל; הם חיים בתוכנו ומשתחזרים שוב ושוב, במיוחד בתוך קשרים קרובים. בחדר הטיפול, כשאנחנו אלו שהגיעו לשם כדי לעזור לאחרים להחלים, האחריות שלנו היא להיות אלה שמזהים את החלקים הפגועים שלנו והמנגנונים שמופעלים מתוכם- מנגנוני הגנה שמבקשים להרחיק כאב ישן, אבל עלולים לפגוע במטופל. אנחנו לא יכולים להעלים אותם, הם חלק מאיתנו, אבל אנחנו יכולים ללמוד לראות אותם, לרווח בינם לבינינו, לקחת עליהם אחריות, ובכך לצמצם את ההשפעה שלהם ולהבטיח טיפול מיטיב- וגם להעמיק את תהליך הריפוי האישי שלנו.

זה יכול להיות מפחיד לראות את החלקים האלה בתוכנו, אבל דווקא המפגש הזה הוא מה שמגדל את הסלף שלנו כמטפלים, ומאפשר לנו להיות יציבים יותר, רחבים יותר, אוהבים יותר וקרובים יותר לאמת שלנו. כשאנחנו גדלים דרך המפגש עם הפגיעות וההגנות שלנו, אנחנו גם מפתחים את היכולת לגדל את הסלף של המטופל- להחזיק עבורו מרחב אמיתי של שינוי, ריפוי וצמיחה.

לראות את הלא מודע

כדי להתחיל לזהות את המקומות האלה, אפשר לשאול את עצמנו:

1. באילו סיטואציות טיפוליות אני מרגיש צורך חזק "להציל" את המטופל? לעיתים זה סימן לחלק בי שלא זכה בעצמו להצלה.

2. מתי אני מרגיש מותקף או נעלב ממה שהמטופל אומר או עושה? תחושות כאלה בדרך כלל מצביעות על פצע ישן שנלחץ.

3. איזה מטופלים מעוררים בי שיפוט, ביקורת או חוסר סבלנות? המקומות שקשה לי לפגוש אצל אחרים הם לעיתים המקומות שעדיין לא קל לי לפגוש בעצמי.

4. מתי אני מרגיש צורך להצדיק את עצמי, להסתיר טעות או להמעיט בפגיעה? זה בדרך כלל סימן שמנגנון הגנה מופעל בי.

   
   

השאלות האלה לא באות לשפוט, וחשוב שכשנשאל אותן נחזיק את העיניים הטובות שיש בנו כלפי אחרים- עבורנו. העובדה שאנחנו מזהים אזורים כאלה בתוכנו, שלא הכרנו בהם או הכרנו בהם חלקית- לא מעידה שאנחנו לא מטפלים טובים, להפך- עצם הבחירה להתבונן בהם היא ביטוי לאחריות המקצועית והאישית שלנו ומטרתה לפתוח דלת להבנה עמוקה יותר: איפה הטראומות שלי מופעלות בתוך הקשר, ואיך אני יכול להחזיק בהן במודעות כדי שלא ינהלו אותי מאחורי הקלעים.

אני מצרף כאן תרגיל קצר להתנסות מעשית:

בחר סיטואציה אחרונה שבה הרגשת שהופעל בך משהו חזק מול מטופל. שב עם דף ועט, נשום עמוק, וכתוב:

• מה בדיוק נאמר או התרחש?

• איך הגוף שלי מגיב כרגע כשאני נזכר באירוע הזה?

• איזה קול פנימי עלה בי באופן אוטומטי באותו הרגע (ביקורתי כלפיו/כלפי עצמי, מתגונן, מצדיק, פותר בעיות)?

• איך זה גרם לי להרגיש אחרי הפגישה?

• מה קורה לי כרגע בגוף וברגש?

• מה הפצע האישי שלי שיכול להיות קשור לזה?

לא צריך לשנות כלום- כל מה שעולה הוא ממש בסדר כמו שהוא, רק להניח על הדף כמו שזה. עצם הכתיבה על החוויה פותחת רווחים קטנים למודעות חדשה ותשאיר אותך קרוב יותר לחוויה שלך – ופחות מנוהל מתוכה.

אם אתה מטפל ורוצה ללכת עוד צעד במסע הזה, אני מזמין אותך להצטרף אליי להדרכת מטפלים ומנחים אונליין. בהדרכה אישית נעמיק יחד בזיהוי המנגנונים הלא מודעים שמופעלים בתוכך, נחקור אותם דרך עבודה עם דמיון, גוף וקולות פנימיים, ונבנה דרכם יותר יציבות, אחריות ונוכחות. זאת לא רק הדרכה מקצועית על מקרה טיפולי- זו הזדמנות להתפתחות אישית וריפוי אישי שיעשירו את מיומנויות הטיפול שלך ויאפשרו לך להיות באמת מיטיב עבור המטופלים שלך ועבורך.