חיפוש
  • Amit Tourgeman

מה אני רוצה? - סחרחרת האפשרויות של התודעה

מה אני רוצה?

שנים רבות שהשאלה הזאת הטרידה את שלוותי. מה אני רוצה? מה אני באמת רוצה?

על פניו, נדמה לנו שזאת שאלה פשוטה. והאמת שיש אנשים רבים שעבורם השאלה הזאת באמת פשוטה רוב הזמן. אלו לא האנשים עבורם אני כותב את המילים האלו.


יש אנשים שבשבילם השאלה הזאת סבוכה ומורכבת. אם גם את כזאת ונדמה לך שאצל אחרים זה תמיד פשוט יותר ובהיר יותר לדעת מה הם רוצים, הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך הוא שאת לא אשמה בזה. החברה שלנו לימדה אותנו להאמין שהדבר שאמור להיות לנו הכי ברור וידוע זה מה אנחנו רוצים, כי אם לא נדע מה אנחנו רוצים אנחנו לא נגיע לשומקום. התרבות שלנו אילפה אותנו לחשוב שאמורות להיות לנו התשובות לכל השאלות ושאדם בוגר בהכרח יודע תמיד מי הוא ולאן הוא הולך והכניסה להרבה מאיתנו סרטים לגבי עצמם אם הם סוטים מה"תלם" הזה. נו שויין, התרבות שלנו לימדה אותנו הרבה שטויות.


אם נצא מנקודת הנחה שכל איש ואישה היא/הוא יצור חד פעמי, אינדווידואל, בעל DNA ייחודי שמשתנה ומתהווה מרגע לרגע, ושכל יצור כזה הגיע לעולם עם כוחות, איכויות, מורכבויות ותפקידים ייחודיים משל עצמו, הרי שהגיוני להאמין גם שהתודעה שלנו שונה זה משל זו. ועבור אחד נורא ברור מי הוא וכשמישהו שואל אותו "מה אתה רוצה?"- התשובה פשוט מופיעה בבהירות, ועבור אדם אחר שנשאל את השאלה הזאת מופיעות עמימות ואמביוולנטיות.

"זה מה שאני רוצה? או אולי דווקא ההפך הוא מה שאני רוצה? רגע, אבל מה כדאי לי לרצות? לא, עדיף לא לחשוב על מה כדאי עדיף פשוט לחלום בגדול ואז אשיג את זה". (דוגמא קטנה לאיך נשמע פעם השיח בראש שלי, כמה מעייף זה היה וכמה אשמה הרגשתי על כך שאני לא יודע מה אני רוצה....)


יש אנשים שחווית ה"אני רוצה" פחות נגישה להם מאחרים. אז קודם כל, הגיע הזמן, באמת, שנפסיק להשוות את עצמנו לאחרים. זה מבלבל כי לכאורה כולנו בני אדם (טוב, לא רק לכאורה אבל הבנת את כוונתי), אבל מוטב, במיוחד אם את חווה קושי לזהות את הרצון שלך, שתכירי בנפרדות ובשונות שלך. אצל מישהו אחר זה פשוט ואצלך לא, בדיוק כמו שיש דברים שעבורך הם נגישים, כמו אינטואיציה למשל, שעבור אחרים הם פחות נגישים. כל אחד והשיעורים והדרך שהוא עושה במסע הזה.


לפעמים ה"מה אני רוצה" מסתתר מתחת לכל מיני שכבות. שכבות של פחדים עמוקים או מורכבויות רגשיות מהעבר. אני מניח שאם את כזאת, שקשה לה מאוד לזהות את הרצון שלה, את גם נוטה לחשוב הרבה מחשבות וצורת החשיבה שלך היא מסועפת ואסוציאטיבית. אני מניח שכבר עברת כמה תהליכי התפתחות ומודעות ואת יודעת שפחד הוא גורם שמטשטש את יכולת זיהוי הרצון האותנטי. לכן חשוב לי להדגיש, שכשאני מדבר על פחד, אני לא מתכוון לאלו שאת כבר מכירה ומזדהה איתם. מה שעוצר אותך הוא לא מה שנראה לך כמובן מאליו, והוא לא התובנות שכבר הגעת אליהן. למשל אני במשך שנים האמנתי שהסיבה שאני לא מצליח לממש את עצמי מקצועית זה כי אני מפחד ממחוייבות. וכשהבנתי את זה ועדיין עמדתי בסיטואציות בהן לא הצלחתי לזהות מה אני רוצה, מיהרתי להלקות אותי, שאם אני כבר יודע את הסיבה ועדיין נתקל באותו הקיר אז זה כנראה כי אני טיפש, או פשוט עצלן, או פחדן מדי. התרבות שלנו לימדה אותנו להאמין שוואנס נזהה את הפחד ונבין אותו- נוכל לחצות אותו. כבר אמרתי שהיא לימדה אותנו הרבה שטויות?


האמת היא שהנפש והתודעה שלנו מורכבות מאוד ושאם זה היה כזה פשוט כולנו כבר היינו מממשים ומגשימים את הרצונות שלנו באופן מלא. אבל לפעמים ההבנה הרציונלית של הפחד היא רק קצה הקרחון בדרך לטרנספורמציה. אם נדמיין את התודעה שלנו כמו מיכל, שבמיכל הזה יש מעין רשת חוטים ענקית של הקשרים, חיבורים, כוחות והשפעות, נוכל אולי להרגיש קצת את הדבר הזה שאני מדבר עליו, איך כל חלק קשור בחלק אחר, איך כל חלק משפיע על חלק אחר. ולפעמים להבין את הפחד, או לחשוב שאנחנו מבינים אותו, לא רק שלא מקדם אותנו- זה אפילו יכול לתקוע אותנו, להתבצר בעמדה ש"אני מודע לפחדים שלי" ולהאשים את עצמי על שאני לא מחולל שינוי.


האמת היא, שרבים החלקים בתוכנו שאין להם מילים, שהם הרבה יותר עמוקים מהראש שמבין דברים במילים ומחשבות. לפעמים אנחנו מגיעות לצמתים בהן מיצינו כבר את כל מה שלמילים וההבנות הרציונליות יש לתת לנו, ואנו מתבקשות להיכנס עמוק יותר, פנימה, אל שכבה בתודעה בה אין מילים, זו שכבת הלא מודע. מה כן יש בה? יש בה צבעים, כתמים וצורות. הנפש שלנו לא מדברת במילים, היא מדברת בדימויים, וכשניסית כבר למצוא כל המילים בעולם כדי להבין מה את רוצה או צריכה ואת מוצאת עצמך שוב ושוב באותו המקום- זה הזמן לחפש במקום חדש, שהוא לא מחזור של התובנות שכבר יש לך, שהוא לא עוסק במה שאת כבר יודעת על עצמך ועל הסיבות שבגללן קשה לך לדעת מה את רוצה או לקבל החלטות בחיים שלך, המקום הזה עמוק יותר, הוא הלא מודע שבתודעה שלך.


זה שאנחנו לא יודעים משהו על עצמנו לא אומר שהוא לא פועל עלינו, משפיע עלינו ולפעמים גם שולט בנו. הכוחות בתוכנו עובדים בין אם אנו מודעים להם או לא. ככל שאנו פוגשים בתוכנו את התוכן הלא מודע (ו-וואוווו כמה לא מודע יש בנו) ומתמירים אותו למודע -אנחנו מרחיבים את האפשרויות שלנו, מעלים את רמת החופש שלנו והשקט שבנו. כאן נכנסת היצירה, וזה מה שאנחנו עושים בבית הנושם- פוגשים תמונות ודימויים מאזורי הלא מודע ומתמירים אותם למודע דרך יצירה. פוגשים משהו שנמצא רק בתוכנו, במקום היחיד בו מצויות התשובות לחיים שלנו- ונותנים לו צורה ממשית, פיזית, מחוץ לנו. זה תהליך בו החוטים העדינים שבתודעה משתנים, נמסים, משתחררים ומאפשרים למשהו חדש להיוולד בתוכנו. התהליך הזה חוצה את ההסברים ההגיוניים שלנו ואת הלוגיקה ופונה אל רבדים עמוקים יותר בנפש ובתודעה.


אם קשה לך לזהות ולהגיד מה את רוצה, אם קשה לך לקבל החלטות ולנתב את עצמך בחיים- זה לא באג במערכת- יש לזה סיבה טובה, ואף אחד לא יודע אותה עדיין, אפילו לא את (גם אם זה ממש נדמה שכן, אחרת- כבר היית יודעת מה את רוצה!)

מה הסיבה?

מה מעכב אותך מלהבחין ברצון שלך?

מה ישחרר את העכבות האלו?

התשובות נמצאות עמוק בלא מודע שבתודעתך,

החיפוש הפנימי מתיר את הקשרים ופותח שערים חדשים.


“Until you make the unconscious conscious, it will direct your life and you will call it fate.” C.G.Jung


סחרחרת האפשרויות | 2017 | עמית תורג'מן


164 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול