איך לכתוב הרצאה שנוגעת באנשים- גם כשאתה עדיין "בתוך הסיפור"

כתיבת הרצאה אישית שבאמת נוגעת ומהדהדת שינוי בעולם לא יכולה להיכתב באופן טכני- היא חייבת לעבור דרך הלב.

אם הגעת לכאן, כנראה שמשהו בך בוער ומבקש לצאת החוצה – סיפור חיים, חוויה שעיצבה אותך, תובנה שמחפשת קול. כנראה, שלצידם יש גם ספק, פחד, או ביקורת עצמית, שגורמים לך לתהות אם זה בכלל הזמן עכשיו.

אם את מתחברת, אני כאן כדי להזכיר שאת לא צריכה לנצח את כל השדים כדי לתת השראה ולגעת באחרים

ואתה לא צריך להוכיח שהגעת ליעד כדי להאיר לאחרים את הדרך

כי בינינו, הרצאות מזן "מתכונים מושלמים ו'פשוטים' לחיים"- מיצינו

"צ'מעו כמה אני וואו ובואו אלמד אתכם גם"- מיצינו

"אני פיצחתי ת'חיים תעשו אחת שתיים שלוש ותהיו כמוני"- מיצינו

אם את מרגישה שיש לך השראה, מסר, בשורה להביא לעולם, שלמדת והתפתחת מתוך סיפור החיים שלך ומצד אחד ברור לך ולסביבה שיש לך משהו משמעותי להעביר הלאה ומצד שני נדמה לך שה"תוצאות" שהשגת לא מספיק מרשימות ושאת "עדיין לא שם"-

תתבונני שוב על העולם שלנו כרגע ותשאלי את עצמך- העולם שלנו זקוק בעיניך לעוד "מצליחנים" שילמדו אותנו איך "לעבור את הקושי ולהגיע ליעד" או אנשים שילמדו אותנו עוד על איך ללכת בדרך גם כשקשה?

אם את מזדהה, המאמר הזה נכתב בדיוק בשבילך. לא כעוד מדריך של "שלבים טכניים" עמוסי עצות לחידוד מסרים שיהפכו אותך למרצה "מצליחנית" תוך שבוע, אלא כנקודת התחלה שונה: אנושית, נושמת, מאפשרת. כי הדרך לכתוב הרצאה שמדברת לאנשים – היא קודם כל לכתוב הרצאה שמדברת אליך.

אז איך ניגשים לכתוב הרצאת סיפור אישי שמחברת ללב? איך בוחרים איך לספר את הסיפור הזה באופן שהקהל יתחבר?

שלב ראשון: לעצור את הדחף להוכיח

הטעות הכי נפוצה בכתיבת הרצאה אישית היא לנסות להרשים. "להראות שהתגברתי", "להראות שהצלחתי", "להראות שיש לי שיטה". זה לגמרי טבעי להיות מונע מהדחף הזה, אנחנו חיים בתרבות שלימדה את כולנו לרדוף אחרי הצלחה ושמגדירה הצלחות באופן מאוד מצומצם, אבל על זה ארחיב בפעם אחרת. הדבר החשוב לזכור הוא שאנשים לא מתחברים להצלחות- הם מתחברים לאמת. הם לא זוכרים "איך פתרת את הבעיה", הם זוכרים שהעזת להראות שיש לך לב, ושהוא נשבר לפעמים.

אז לפני שאתה בונה מסר – תן לעצמך רגע לפגוש את הסיפור שלך בלי מסגרת. מה באמת חשוב לך להגיד? מה אתה מרגיש כשאתה מדבר על זה? איזה חלק בסיפור שלך אתה רגיל לדחוק הצידה – ואולי דווקא הוא הלב?

לפעמים רק מעצם תשומת הלב למקומות בהם אנחנו מנסים מדי להרשים- נוכל להבין את ה"דרמה" האמיתית בסיפור שלנו ולגלות נקודות מבט חדשות ומקוריות שבכלל לא הבחנו בהן קודם.

שלב שני: להבין מה הסיפור- אבל באמת

אנחנו רגילים לספר את החיים שלנו באותו אופן שוב ושוב, אבל כשמישהו שומע אותך בעיניים טובות, הסיפור לפעמים מתגלה מחדש. כשהסיפור מתברר לא רק כ"מה שקרה לי", אלא כמשהו שיש בו משמעות – נפתחת דלת. לא כל דבר צריך להפוך לשיטה או לסיפור הצלחה. לפעמים, עצם זה שאת מדברת בכנות על מה שעברת – זה הערך.

ברוב המקרים, לאנשים נדמה שהם מכירים את הסיפור שלהם אבל כשמתעכבים, שואלים, מבררים- מתגלים פרטים חדשים שיכולים להפוך הרצאה מ"עוד סיפור" ל"וואו".

תשאלי את עצמך- מה המשמעות של מה שחוויתי? מה משמעותי לי לספר? מה הייתי רוצה להבין על עצמי ביחס לסיפור שלי?

שלב שלישי: לשאול – מה חשוב לי שאנשים ירגישו?

הרבה אנשים שואלים איך לכתוב הרצאה שתהיה מעניינת או מקורית או איך לחדד את המסר שלי. מסרים זה חשוב, אבל המסר הוא "תופעת לוואי" של ההבנה העצמית, של הבנת הסיפור, ולא להפך. אני רוצה להציע שאלה שיורדת עמוק יותר: מה אתה רוצה שיקרה למי שמקשיב? לא ברמת המסר – אלא ברמת החוויה. שתתעורר בהם תקווה? חמלה לעצמם? תחושת חיבור?

כשיש חוויה רגשית ברורה, אפשר לבנות את ההרצאה כך שתהיה תנועה: מהכאוס להבנה, מהפצע לתובנה, מהבדידות לשיתוף. לפעמים הרצאה יכולה לכלול גם כמה תנועות יחד.

שלב רביעי: רק אז – מבנה

אם הגעת עד כאן, אפשר להתחיל לרקום:

• פתיחה: משהו אישי, חי, פשוט – שמכניס את הקהל לעולם שלך.

• גוף ההרצאה: 2–3 רגעים משמעותיים שמובילים את המאזין דרך התהליך שעברת או דרך מחשבה שאתה רוצה לחלוק.

• סיום: לא בהכרח "סיכום", אלא הזמנה – לשאול, להרגיש, להתחבר. לא לסגור את הסיפור, אלא לפתוח אותו הלאה.

זה רק מודל אחד של מבנה. יש הרבה מודלים כאלה, והכי חשוב- אל תכניסי את עצמך בכוח למסגרת שאת מרגישה בה תקועה! הרצאה שבאה לעורר השראה- יכולה להיבנות בהרבה דרכים, מצד אחד זה מה שמסבך את זה, מצד שני זה גם סוד הקסם של הרצאה שבאמת נוגעת ומזיזה משהו בחיים של הקהל.

אם את עדיין שואלת את עצמך איך לכתוב הרצאה, אולי זו לא השאלה הנכונה. אולי השאלה היא: איך להיות מספיק בטוחה בעצמי כדי לדבר את הסיפור שלי, גם כשהוא עדיין מורכב?

ואם את מחפש מישהו שילך איתך בתהליך הזה, לא כדי להפוך אותך ל"גרסה יותר טובה שלך" אלא כדי לעזור לך לגלות ולראות בעצמך את הדבר החשוב שיש לך לומר לעולם – אני פה.

אני לא עובד עם שבלונות, ולא מתכנן "לערוך" אותך ככה שתהי איזו גרסה מושלמת. את לא באמת תרגישי נוח ככה, וגם די, סיכמנו שהעולם צריך משהו אחר. אני מלווה אנשים בתהליך עדין, מרפא, שעוזר למצוא מילים חדשות ולהביא את מה שיש בפנים באופן הכי קרוב לנשמה- ומשם החוצה.