יש משהו חמקמק במושג הזה "משמעות". רוב האנשים בכלל לא מסתובבים בעולם עם תחושה שמשמעות היא משהו שצריך לגלות או לממש. הרבה פעמים המשמעות נתפסת כמשהו שיש או שאין. יש אנשים “עם משמעות”, ויש כאלה שפשוט חיים, מתנהלים, עוברים את הימים, לפעמים טוב להם, לפעמים פחות, אבל השאלה של משמעות לא בהכרח עומדת במרכז. ואולי עוד לפני זה- לא תמיד ברור עד כמה המשמעות שאנחנו נותנים לדברים, או לא נותנים להם, מעצבת את כל החוויה שלנו. את איך שאנחנו מרגישים בבוקר, את האנרגיה שיש או אין לנו, את הבחירות שא

כשאדם בורח מהכאוס- הוא מגביר אותו. הכאוס הוא חלק מהחיים. הסיפור המרגיע ש"יש סדר בחיים" הולך ומתפרק לנגד עינינו, באופן מאוד מכאיב אבל נחוץ והכרחי בדרך לשלב ההתפתחותי הבא שלנו כיחידים וכקולקטיב. כל התמכרות, תוקפנות כלפי העצמי וכלפי האחר, חרדה ודיכאון- קשורים ביחסים עם הכאוס. כולם ביטויים של אדם שמנסה לשלוט בכאוס מתוך הפעלת כוח- בין אם המאמץ הוא לחוות חוויה מסויימת ובין אם המאמץ הוא לא לחוות חוויה מסויימת- זה אותו דבר משני קצוות שונים ושניהם ניסיון "לעשות סדר" שיכסה על הכאוס הפנ

רוב האנשים שמחליטים לכתוב הרצאה אישית מתחילים מהדבר הלא נכון: “מה המסר המרכזי?” “איזה מבנה כדאי?” “איך לנסח את זה כדי שזה יעניין את הקהל?” אלו שאלות חשובות- אבל הן לא יכולות להיות השאלות הראשונות. יש שלב שקודם להכול, ועליו לא מדברים. שלב שרובנו מדלגים עליו- כי הוא לא פשוט, לא צפוי וקשה לפעמים לזהות בכלל שצריך אותו כשעובדים לבד. זה הרגע שבו את/ה מחליט שאתה מוכן לפגוש את עצמך- ולא רק לספר את רצף האירועים של הסיפור שקרה לך. למה זה קריטי? כי הרצאה אישית לא נולדת מתוך “סדר”, היא נ