התקופות הכי קשות בחיי היו אלו שהרגשתי בהן אבוד. אבוד. לא יודע לאן לפנות. אבוד, המחשבות טסות, מסתחררות לכל עבר והגוף לא זז. אבוד, יש כל כך הרבה אפשרויות וכל רבע שעה אני בטוח שצריך ללכת בדרך אחרת והספק גדל וגדל ומשתלט וכבר אין לי מושג מאין באתי ולאן אני הולך. אבוד.
מחפשים, כאלה שמרבים לשאול שאלות על עצמם ועל החיים והלב שלהם קורא להם להרים כל סלע ואבן שמונחים במדבר הצחיח כדי לבדוק מה מונח תחתיהן, בקלות יכולים ללכת לאיבוד. לחץ, חרדה, הצפה רגשית, ניתוק ובושה הן חלק מהתופעות שמאפיינות לפעמים את תחושת ה"איבוד".
פעם אחת כשהייתי ב"איבוד" תקשרתי וביקשתי הדרכה פנימית ונאמר לי: "כל מי שיודע את הדרך יודע גם להישאר מאחור." וזה בדיוק זה. אנשים שמטבעם נוטים לחפש, לחפש דרכים, לחפש במחשבות, לחפש בתוכם- נוטים לחוות גם את תחושת ה"איבוד" בנקודות שונות במסע חייהם. לפעמים כשאנחנו מחפשים מבלי לדעת מה אנחנו מחפשים הנשמה כמו מסתובבת סביב עצמה במעגלים, אבודה.
ממש כמו הנווד שתר את המדבר בחיפוש אחר מים, לפעמים רק חוויית ה"איבוד" המכאיבה מניעה אותנו לחפש דרכים חדשות, לגלות את השביל שמוביל חזרה הביתה, אלינו. ה"איבוד" מזכיר לנו שאולי התרחקנו מדי מהנתיב הייחודי לנו. ה"איבוד" מבקש גילוי.
אנחנו חיים במציאות מטורפת ומלאת חוסר וודאות והמציאות מבקשת מאיתנו להיות חזקים וגם גמישים, לבסס יציבות וגם יכולת זרימה. ככל שאנחנו לומדים כלים לתקשורת עם עצמנו ומרחיבים את הגישות שלנו ביחס ל"איבוד" ולדרך, מתאפשרות לנו נקודות מבט חדשות על הסיטואציה ושבילים חדשים נחשפים, הופכים את המסע לפשוט יותר, בהיר יותר, ממוקד.
באותו התקשור שהזכרתי גם נאמר לי: "האדם הבודד ביותר שהולך במדבר בסוף ימצא את המים".
האיבוד לא חסר משמעות והוא לא "באג" במערכת, הוא סמן שעוזר לנו למצוא דרך, לצקת משמעות לחיינו ולחזק את האמונה בעצמנו.
אם זה מרגיש כרגע שאין לך מושג לאן ללכת, ואולי אפילו יש רגעים שנדמה שה"איבוד" הזה ימשך לנצח, תזכור שה"איבוד" לא הגיע סתם כי אתה "רגיש מדי" או "חלש" או "חסר מוטיבציה". ל"איבוד" הזה יש המון כוח שמבקש ללמוד לתעל אותו לטובתך. תזכור, שכל מי שיודע להישאר מאחור יודע גם את הדרך. וחיבוק ממני.
