להרגיש אבוד: איך מוצאים את הדרך?

תחושת ה"איבוד" היא אחת החוויות הקשות והמורכבות ביותר בחיים. זהו מצב שבו נדמה שהשבילים נסגרים, המחשבות משתוללות, וכל ניסיון למצוא כיוון נדמה חסר תועלת. התחושה הזו יכולה להוביל ללחץ, חרדה, הצפה רגשית, תחושת ניתוק או בושה. מסיבות רבות, נראה שהתרבות המערבית קידשה את ה"לדעת", ונדמה לנו שאנחנו אמורים תמיד לדעת- מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, מה אנחנו צריכים, ואילו וחווית "אני לא יודע" נחשבת פחות, לעיתים אף עטופה בביקורת עצמית וחברתית.

אבל מה אם ה"איבוד" הוא לא כישלון או הוכחה לתפקוד לקוי אלא חלק חשוב במסע שלנו?

האיבוד כשלב של גילוי

ה"איבוד" אינו חסר משמעות. הוא תמרור שמבקש מאיתנו לעצור, להתבונן מחדש, ולשאול שאלות:

• בעבור מה הגיעה חווית ה"איבוד" כרגע לחיים שלי?

• האם התרחקתי מהנתיב הייחודי לי?

• מה באמת חשוב לי כרגע?

• אילו קולות עולים בי שאני פחות מכיר בהם כלגיטימיים? למה אני עושה את זה לדעתי?

  
  

במובנים רבים, תחושת האיבוד דומה לנווד במדבר. היא כואבת ומתישה, אך גם יכולה להוביל אותנו לשביל חדש ולמעיין מים חיים – משהו בתוכנו שמחכה להתגלות.

כלים ליציאה מתחושת האיבוד

כדי להפוך את תחושת האיבוד להזדמנות, אפשר להיעזר בכלים מעשיים ומכוונים. הנה כמה נתיבים שיכולים לעזור:

1. חיבור לדמיון הפעיל

זהו תהליך של תקשורת עם התודעה הפנימית באמצעות דימויים, סמלים וסיפורים שעולים מתוכנו. אפשר להתחיל בתרגיל פשוט:

• עצמו עיניים, נשמו עמוק ושאלו את עצמכם: איך ה"איבוד" שלי נראה?

• תנו לדימוי לעלות. האם זה יער, מדבר, או אולי ים?

• שוחחו עם הדימוי הזה, שאלו אותו מה הוא מבקש מכם או מה הוא מנסה ללמד.

  
  

2. התבוננות בגוף ובתחושות

כשאנחנו אבודים, הגוף לעיתים קרובות משדר את המתח או הקיפאון. חיבור לגוף יכול להחזיר אותנו לרגע הנוכחי:

• היכנסו למצב של שקט ונשמו לאט. קחו כמה נשימות עמוקות על מנת לייצב את התודעה.

• שימו לב היכן בגוף אתם חווים את תחושת האיבוד. האם זה בראש? בחזה? בבטן?

• אילו תחושות מרכיבות אותה? (גם אם איננו מצליחים לקרוא להן בשם- עצם זה שאנחנו מפנים את תשומת הלב אל התחושות הגופניות- כבר מחבר אותנו.

• נסו לנשום אל התחושה הזו ולשאול אותה: מה את רוצה להגיד לי? למה את זקוקה ממני?

  
  
  
  
• 
  
  
  

  

  "איבוד: איך מוצאים את הדרך?"

  
  

3. כתיבה אינטואיטיבית

כתיבה היא דרך נפלאה להתחבר למה שיש, לעשות מקום למחשבות ורגשות ובכך להפחית את העומס שלהם על התודעה, לגלות דרכן מילים חדשות ואיתן בהמשך גם תובנות חדשות. ישנם אינסוף דרכים לעבוד עם החוויה, למשל:

• כתבו כתיבה חופשית על תחושת האיבוד שלכם. אם קצת קשה לכם להתחיל זה טבעי, אפשר להתחיל ממשפט כמו: "התחלתי ללכת לאיבוד כש...."

• לאחר מכן, חזרו לטקסט ותשאלו את עצמכם- אילו מילים, ביטויים ותמות עולים מהטקסט? למה אני שם לב? תוכלו לשים לב למילים, לסגנון הכתיבה, ל-Feeling Tone שעולה, לתיאורים של תחושות ורגשות, לסמלים ואסוציאציות. כל מה שאתם שמים לב אליו- יש לזה סיבה טובה. תסמכו על התהליך.

• תוכלו לשאול גם: מה אני מבין מהטקסט הזה על עצמי? ולצאת ממנו לטקסט חדש והמשך חקירה.

• 
  

4. שאלות מכוונות משמעות

בהשראת הלוגותרפיה, תוכלו לשאול את עצמכם שאלות שמכוונות לגילוי משמעות, למשל:

• מה המשמעות שאני נותן לסיטואציה הנוכחית? איך המשמעות הזאת גורמת לי להרגיש?

• מה הדבר הקטן ביותר שאני יכול לעשות כרגע שיקרב אותי למשהו משמעותי עבורי?

• מה הדבר שהחיים מבקשים ממני כרגע ואיזו פעולה קטנטנה אוכל לעשות כדי לקבל על הדבר בעלות ולבטא אחריות?

• אם בעוד שנה אסתכל אחורה על הסיטואציה הנוכחית, יהיה לי משמעותי לדעת שלמדתי ממנה...

• 
  

מבט על האיבוד כאפשרות לצמיחה

האיבוד הוא לא "באג" במערכת, והוא לא באשמתנו, אלא חלק אינטגרלי מהחיפוש העצמי. אי אפשר לגלות אם יודעים הכל, ואנחנו מוכרחים לפעמים ללכת לאיבוד כדי לגלות עוד ולהתפתח לכדי הדבר שנועדנו להיות. ה"איבוד", דרך הקושי שבו והתביעה שלנו להתמסר לעצמנו- מלמד אותנו על גמישות, סבלנות ואומץ לחקור את הלא נודע.

פעם כשהייתי ב"איבוד", עשיתי Active Imagination ופגשתי דימוי, מדריך פנימי חכם, שאמר לי: "האדם הבודד ביותר שהולך במדבר בסוף ימצא את המים", ומאז המשפט הזה מזכיר לי תמיד שהאיבוד הוא שלב בדרך. הוא לא מצב קבוע, אלא מסלול שמוביל אותנו לגלות את עצמנו מחדש.

אז אם אתם מרגישים אבודים כרגע, זכרו:

• האיבוד הוא חלק מהמסע.

• הכיוון נמצא בתוככם, גם אם כרגע הוא חבוי.

• יש לכם כלים לגלות אותו מחדש, ותמיד אפשר ללמוד עוד כלים ודרכים להתחזק מבפנים ולהוביל אותנו במסע החיים, על הקשיים והמורכבויות שלהם.

אנחנו חייבים לפעמים ללכת לאיבוד כדי להיזכר בדרך הביתה,

לאט לאט, הכל בהשתנות.