טיפול רגשי-נפשי לאנשים שחיים עם HIV

כבר לא מתים מזה, אבל איך חיים עם זה?

קבלת תשובה חיובית ל-HIV עשויה להביא איתה מגוון של התמודדויות, שאלות וקונפליקטים, בין אם בסמוך לגילוי ובין אם שנים רבות אחריו. חרדה, דכאון, הלקאה עצמית, אשמה, הסתרה ובדידות, הן חלק מהתופעות שהמציאות מלמדת שעשויות להתלוות לוירוס, אשר מקשות על חיי היומיום, על יצירת מערכות יחסים קרובות ועשויות לפגוע בחווית הערך העצמי. 

אם וירוס ה-HIV מוגדר בימינו כמחלה כרונית ותוך זמן קצר מרגע התחלת הטיפול התרופתי מגיעים לסטטוס אנדיטקטבל שמשמעותו היא שלא ניתן להדביק אדם אחר, מהן בכל זאת הסיבות לכך שאנשים רבים שחיים עם HIV חווים תחושות שליליות לגבי עצמם, מסתירים את זה מהסביבה ומתקשים לחיות בשלום עם ה-HIV?

לשאלה זאת עשויות להיות תשובות שונות. אנחנו אנשים שונים, ה-HIV פגש כל אחד ואחת מאיתנו ברגע שונה, בו היו לנו כוחות ומשאבים ורקע שונים ומכאן גם תגובות וצורות התמודדויות שונות עם הוירוס, כולן אנושיות וטבעיות. בחיים כמו בחיים, אין תשובה אחת נכונה. 

לצד השונות, במהלך עבודתי עם אנשים שחיים עם HIV, הן בעברי כרכז הקהילה החיובית בועד למלחמה באיידס והן בעבודה הטיפולית בקליניקה, גיליתי שבהרבה מאוד מהמקרים יש מתחת לפני השטח לכולנו משהו משותף, פחד משותף, 

והוא-

הפחד מדחיה. 

כולנו בלי הבדל דת, גזע, מין ורמת עומס נגיפי רוצים להיות נאהבים ושייכים, יותר מזה- אנחנו זקוקים לכך. לצד זה דחיה היא חלק מהחיים שלנו כבני אדם ואנו נדרשים לעיתים לפגוש בה. לחלקנו קל יותר להתמודד עם דחיה ולחלקנו זה קשה מאוד, דבר שמושפע מהבדלים פזיולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגיים שבאופן טבעי קיימים בינינו כאנשים שונים.

מה קורה לאדם שמזהה שיש בו משהו שייתכן ויגרום לכך שידחו אותו, שירתעו ממנו, שלא יקבלו אותו?

מה קורה לך כשאת.ה חושש.ת מדחיה?

איך לדעתך הפחד הזה, בייחוד כאשר אנחנו עדיין לא מכירים בו, עלול לנהל את בחירותיו של אדם ממאחורי הקלעים?

הפחד שהסביבה לא תקבל אותנו, כחיוביים ובכלל, הוא פחד עמוק ומושרש היטב בחברה שלנו. רבים בני האדם שכאשר הם חוששים מדחיה הם נוטים להימנע מלחוות אותה, באופן מודע ולא מודע, דבר שיכול להתבטא כנטיה להימנעות מסיטואציות מסוימות, ריצוי, הסתרה ובריחה מעצמנו. במהלך השנים שמעתי למשל סיפורים רבים של חיוביים שנמנעו זמן רב מלצאת לדייטים, ללכת לרופא השיניים או לספר על הנשאות לחברים הכי טובים למרות שמאוד רצו מתוך חשש לחוות דחיה. 

מצד אחד מנגנון ההימנעות מהמדחיה מגן עלינו מפני הכאב שעלול להתלוות אליה, מצד שני- בדידות או דלקת חניכיים- גם הן מכאיבות. 

במקרים רבים, כשאדם שחי עם HIV מגיע אלי לפגישה, מהר מאוד מתגלה שמתחת לקושי לקבל את ה-HIV מסתתר לו סיפור קדום יותר של חווית דחיה- כמו חרם, הסתרה של זהות מינית או חווית נטישה מוקדמת. לעיתים חוויות הדחיה מהעבר משתחזרות דרך דחיה חוזרת ונשנית של האדם את עצמו שיכולה להופיע בצורות שונות של הזנחה, ביקורת והלקאה עצמית מוגזמת, נוקשות ונטייה להקטנה עצמית. 

נקודה משותפת נוספת שאני מוצא כמשפיעה על היחסים של אנשים שונים עם עובדת היותם חיוביים היא המשמעויות המיוחסות לוירוס. 

במשך שנים רבות ומעצבות לאורך ההיסטוריה, HIV היה מזוהה עם מוות, פחד, שנאה, בושה ואפילו חטא. ממשלות נלחמו בחיוביים, כנסיות השתמשו בנשאות כתעמולת הפחדה, והמסרים שספגנו מתוך התקשורת נצבעו בצבעים של פחד, בושה ואשמה. נוסיף לכך את העובדה שאנו חיים בתרבות שמרנית שלא מאוד אוהבת לדבר על מיניות, בטח ובטח על ההיבטים המוצללים שלה. אמנם אנחנו כבר בימים אחרים, אך התודעה שלנו זוכרת. מה גם שלמרות ההתפתחות הרפואית המשמעותית ושינוי השיח הציבורי בנושא HIV ואיידס, עד עצם היום הזה אנשים רבים בחברה שלנו אינם מודעים ומכירים בכך ושלושת האותיות האלו HIV מעלות בהן שיפוטיות, פחד ורתיעה, ואכן עשויים לעורר בהם דחיה.

אפשר אולי להבין מתוך אלו, איך זה שגם אנשים חכמים, נאורים ורגישים שנדבקו ב-HIV עלולים להחזיק בעמדות שיפוטיות ורגשות שליליים כלפי הוירוס.

באופן בלתי מודע, אנו נותנים כל הזמן פרשנויות ומשמעויות לתופעות השונות סביבנו והן אלו שקובעות את הרגשות שנחווה ביחס לתופעה מסויימת. אדם שמייחס ל-HIV משמעות של "זה העונש שקיבלתי" לעומת אחר שמייחס לו משמעות של "ה-HIV בא ללמד אותי משהו"- יחוו את היותם נשאים באופן שונה ויגיבו שונה לחוויות שונות שקשורות לוירוס. המשמעות שאנו נותנים לדברים היא הכל, והמזל הגדול שלנו הוא שמשמעויות- ניתנות לשינוי. 

שני המרכיבים האלו שציינתי, המשמעויות שאדם מחזיק בהן באופן אוטומטי ובלתי מודע ל-HIV, והיחסים של אדם עם דחיה והפחד ממנה- הם הליבה של הטיפול שאני מציע לחיוביים. 

בשונה מטיפול שיחתי בלבד, שנוטה להשאיר את השיח באזורים יחסית מוכרים וידועים, אני עובד עם כלים שפונים אל הלא מודע, עוקפים את דפוסי החשיבה השגרתיים ומאפשרים מפגש עם נקודות מבט חדשות של האדם שמולי על עצמו ועל ה-HIV בחייו.  לצד זה אני מלמד כלים מעשיים להפחתת חרדה, לחץ ושיפוטיות והגברת החמלה כלפי הוירוס ובכלל, שעוזרים לייצר תקשורת פנימית ברורה ובהירה יותר. 

ורגע לפני סיום, אני רוצה להציע נקודה להתבוננות על ה-HIV- 

אם זה מה שקרה לי, וזה מה שאני חווה מול זה כרגע- 

מה לדעתי תהיה התפתחות עבורי במקום הזה? 

ה-HIV יכול להיות צל שרובץ עלינו ומכביד,

ויכול גם להיות חומר גלם לשינוי משמעותי בחיים. 

את ה-HIV לא בחרנו,

אבל על ההתייחסות שלנו אליו- יש לנו בהחלט יכולת להשפיע.

זו לא אשמתנו אם אנחנו סובלים בגלל ה-HIV, אבל זו כן האחריות שלנו לעשות כדי שפחות נסבול.

מגיע לנו.