איך לזהות את הקול הביקורתי- כבר בגיל ההתבגרות?

לכולנו יש קולות פנימיים שונים שמדבר אלינו, בקול שלנו. לפעמים הקול הפנימי נעים ותומך- מזכיר לנו שאנחנו בסדר כמו שאנחנו. אבל הרבה פעמים הוא נשמע יותר כמו שופט קשוח או מורה מעצבן בראש:

"יצאת דפוק לגמרי בשיחה הזאת"

"ברור שהם לא רוצים אותך בקבוצה"

"מי בכלל ירצה להיות חבר שלך?"

זה הקול הביקורתי. הוא נוצר כדי "לשמור" עלינו מכאב או מבושה, אבל בפועל הוא גורם לנו להרגיש אשמים, מקולקלים, לא שווים. כשאנחנו מאמינים לו לגמרי, הוא נוטה להרחיק אותנו מאחרים, לבודד אותנו ולהימנע מסיטואציות חברתיות.

לכן הדבר הכי חשוב הוא קודם כול לזהות אותו. להבין שזה לא "האמת המוחלטת" עליי- זה פשוט חלק בתוכי שמדבר.

איך יודעים שזה הקול הביקורתי?

1. הוא מקצין ומכליל: "תמיד אתה עושה בושות", "אף פעם לא יוצא לך טוב".

2. הוא לא מציע פתרון- רק יורד עליך.

3. הוא משאיר אותך בתחושת כיווץ, אשמה או בושה.

4. הוא מציג רעיונות ונקודות מבט סובייקטיבים כאילו היו עובדות שהן האמת לאמיתה.

כששמים לב שהוא עלה- אפשר לעצור לרגע. זה יכול להיות לקחת נשימה עמוקה, לשים לב איך הגוף מרגיש, או פשוט להגיד לעצמי: "היי, זה רק הקול הביקורתי, זה לא כל האמת עליי".

במקום להמשיך להלקות את עצמי, אני יכול להביא קול אחר- יותר חומל. קול שאומר למשל: "זה הגיוני שקשה לי", "לא חייבים להיות מושלמים", "גם לחבר שלי זה היה יכול לקרות".

ככל שמתרגלים לזה, מגלים משהו חדש: יש בי לא רק שופט פנימי, אלא גם מישהו שמבין אותי, שמחזיק אותי, שלא שופט אותי על כל צעד.

נסה לתפוס את הרגע הזה בפעם הבאה שהקול הזה מתפרץ. שאל את עצמך: אם הייתי מדבר עכשיו לחבר טוב שנמצא באותו מצב – מה הייתי אומר לו?

אם אתה מתבגר ואתה מבחין בקול הביקורתי הזה ורוצה להשתחרר ממנו, או הורה למתבגר שמכיר מקרוב, מעצמך, את הכאב שבביקורת העצמית ואתה רוצה לתת לילד שלך חופש ביטוי וביטחון עצמי- אני מזמין אותך לקרוא עוד על טיפול רגשי אונליין איתי, בגישת הבית הנושם, ששמה דגש על מפגש אמיתי עם הקולות השונים שבנו- לא כדי לתקן אותנו אלא כדי ללמוד לראות אותנו בעיניים טובות יותר ולחזק את עצמנו מבפנים.