"אני לא מסוגלת להיות ביחסים עם אנשים וגם לא יכולה בלעדיהם." המילים האלו שהיא אמרה לי עוד פועמות בתוכי. כמה עצב כרוך בהבנה שאני זקוקה ליחסים וגם להודות שאני חווה חוסר מסוגלות להיות בהם. הרגשתי את הבטן שלי מתכווצת באותם הרגעים, כמו מבקשת לבלוע את עצמה, לבלוע את הכאב שלה ושלי.
*** בכיתה ה' הגעתי לבית ספר חדש. הזיכרון שלי מיומי הראשון שם הוא שלי נכנס לכיתה ובא להתיישב ליד ילד אחד, נתנאל, וכמה נשמות טובות שצעקו לי 'אל תשב לידו, הוא הדחוי של הכיתה'. הסתכלתי לו בעיניים, הסתכלתי להם בעיניים, והתיישבתי לידו.
*** בימים האחרונים אני חוקר את היווצרותם של מכתשים. התופעה הזאת שנקראת מכתש היא תופעת טבע ייחודית שמצריכה שילוב של תנאים רבים ומדוייקים. מכתש נוצר כתוצאה משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות סלע קשות יותר. בתהליכים בני מליוני שנים השכבות הקשות מתפרקות ונגלות שכבות רכות יותר שחושפות עומקים, גוונים וטקסטורות שלא נראו לעין קודם.
*** פעם חשבתי שאני בזוגיות כי אני מפחד להיות לבד. מתישהו בדרך הבנתי שאני נמשך לזוגיות גם כי אני מפחד להיות ביחד.
*** מה מאפשר מפגש בין אנשים? האם אנו נפגשים מעצם היותנו באותו הזמן והמקום? האם זה משהו שפשוט קורה לנו או שאנחנו אלו שיוצרים את התנאים להיווצרות המפגש? כל כך הרבה פעמים הייתי בחברת אנשים, וגם הקרובים ביותר, והרגשתי שאנו "לא נפגשים", שאנו פוסעים ונושמים ומדברים זה ליד זה, נמצאים יחד מבלי להיפגש באמת.
*** תחשבו על זה. כל אחת ואחד מאיתנו סוחב בגוף שלו כל כך הרבה חוויות של מרחק מהאחר, של דחיה, של כאב שנגרם בתוך יחסים. אכזבות, בגידות, חוסר אונים, פרידות. ועם כל השק הזה של הכאבים אנחנו יוצאים החוצה, מבקשים להכיר, להתקרב, להיות יחד. כמה מפחיד זה להיות ביחסים. כמה מפחיד זה להיפגע, להידחות, להיסדק בידי האחר. הרי להיות ביחסים קרובים זה כמו לתת למישהו מפתח ללב שלי בידיעה שהוא יכול להכאיב לי בכל רגע ואין לי שום דרך באמת לצפות את זה. כמה אנושי מצידנו להימנע ממפגש, להימנע מחיכוך. מי רוצה שיכאב לו?
*** נדמה לי שליחסים יש גם איכות כזאת, כמו של מכתש. גם ביחסים, כדי להגיע אל השכבות הרכות והמערסלות צריך לעבור דרך השכבות הקשות, דרך הקונפליקטים, דרך חיכוך, דרך כאב. כשם שגרגירי האדמה מתחככים זה בזה כך גם אנחנו מתחככים בשכבות הקשות אחד של השני, בשקי הכאב והפחד שעוטפים אותנו. לאט לאט, בהסכמה וכוונה אמיתית להיפגש עם כל מה שיש, השכבות משתנות, נעשה קצת יותר מקום. לאט לאט, משהו חדש נוצר בתוכנו, חושף אמת שהיתה שם תמיד, חושף את השכבות הרכות.
