פעם כמעט כל דבר שניסיתי לעשות בעולם כמו לשווק את העסק שלי או לצאת עם קורס חדש היה מסתיים בחרדה והצפה פנימית מטורפת. ה"לעשות" וה"לא לעשות" התווכחו ביניהם ואני הלכתי לאיבוד בין האפשרויות, כבר לא יודע מה נכון לי. מצד אחד, היה לי ברור שאם אני לא אעשה זה לא יקרה. מצד שני, עלו בי ככ הרבה פחדים, מעצורים והתנגדויות- בראש, בלב, בגוף. כשניסיתי להתעלם מהן- הן התגברו. כשניסיתי להקשיב להן לגמרי- לא עשיתי הרבה. איפה האמצע? איך אפשר גם וגם? אחד הדימויים שעוזרים לי ברגעים של עשיה שמביאה איתה פחדים, היסוס וקושי, היא לדמיין שתי איכויות בתוכי: האם הגדולה המיטיבה, זו שמצד אחד מחבקת, מנגבת את הדמעות אם צריך, מכילה את הפחדים והכאבים ונותנת מקום לכל התחושות ומביטה עלי בעין טובה. ולצידה, האב הגדול המיטיב, זה שמביט קדימה, רוצה שאתקדם, יודע איך לדחוף אותי קלות קדימה- לא בכוח- מתוך אמונה בי ובדרך שלי, כמו אומר לי "קדימה עמיתוש, אתה יכול". גם אמא וגם אבא, גם זכרי גם נקבי, גם פחד וגם אהבה. וביניהם אני, גם מבוגר וגם ילד, גם מרפא וגם פצוע, גם חושש וגם בוטח- מגלה שוב ושוב את האמצע שבין הניגודים. "לנחות אל עצמי"- לעשות מתוך משמעות, להיות מתוך אהבה. עד סוף החודש- הרשמה מוקדמת לתוכנית הליווי שתקרב אותך אל המרכז שלך, כתבו לי לפרטים נוספים
