השבוע הייתי בים (יו איך אני מתגעגע לים) והיו גלים ממש חזקים. ניסיתי לצאת מהמים בהליכה בקו ישר אבל הגלים היכו בי ממש חזק, סחפו ימינה ואני כל רגע מעדתי ונפלתי והגלים התנפצו עלי שוב ושוב. באמצע שנות העשרים שלי התחלתי לחוות התקפי חרדה. בתכלס החרדה היתה שם עוד הרבה הרבה קודם, אבל רק אז הבנתי שיש שם ללחץ הזה בחזה, לנשימה השטוחה, ללופים של המחשבות ולהרגשה שהעולם סוגר עלי ואין לי לאן לברוח ותכף אני טובע בים של עצמי. שנים ארוכות נאבקתי בחרדה. מי רוצה להרגיש כזאת הרגשה איומה? מנגנוני ההישרדות שלי הנחו אותי לעשות כל מה שאני יכול כדי לשלוט בה וזה רק הגביר והעצים את התופעות שלה. ככה שנים ארוכות, היא מופיעה ואני מנסה להראות לה מי הבוס. החרדה היא כמו גל. לפעמים הגל הזה ענק ושוטף את הכל, מבקש למשוך לכיוון אחר מהכיוון בו אנו הולכים, מקשה עלינו לצאת מהמים ולצעוד חזרה אל חוף מבטחים. לנסות לשלוט בחרדה זה כמו לנסות לשלוט בגלים. אי אפשר לשלוט בה, אבל כן אפשר ללמוד "לגלוש" איתה. כל מי שפעם גלש יודע שכדי לרכב על הגל צריך איזון, מיקוד ולזרום עם התנועה שלו. אם גולש יתחיל לצעוק על הגל שהוא גבוה מדי ולהתווכח איתו, סביר להניח שנצחק ונחשוב שהוא לא לגמרי איתנו. העניין הוא שככה זה גם עם החרדה- רובנו באופן אוטומטי מנסים לשלוט בה, להעלים אותה והתוצאה של זה- הגלים שלה מתנפצים לנו בפרצוף ואנחנו טובעים בתוכה. בחמישי הקרוב אני מקיים סדנת אונליין קצרה בת שעה וחצי שתיתן נקודות מבט שונות מהמיינסטרים ( נו כזה אני) וכלים מעשיים לגלישה על גלי החרדה המבוססים על חיבור של גישות מגוונות ממזרח ומערב ומתוך ניסיוני העשיר איתה ודרך ארוכה מאוד שעברנו יחד. התשלום במודל מאפשר, פרטים תמצאו כאן למטה ואצלי בפרטי. תכינו גלשנים.
