חיפוש
  • Amit Tourgeman

אנחנו הטבע

שש וחצי בבוקר, חוף הים, אני ומזרן היוגה שלי. לקראת סיום התרגול, באחד הפיתולים לאחור, העיניים שלי מתמקדות בענן גדול שמרחף בין בנייני העיר. 'וואו, כמה הוא נראה קרוב' אומרת המחשבה שמופיעה בראשי וברגע הבא אני מרגיש עצב פתאומי מתחיל לטפס בגרון. זה היה מעין רגע כזה דקיק, חמקמק, רגע שהאדם נזכר בהיותו הטבע, בגדלותו של הטבע, בהימצאו תמיד, אפילו בדרום תל אביב האפרורית.

שבריר שניה אחרי המבט שלי קלט שמאחורי גבר זקן מתרגל גם הוא יוגה, מתרומם מתנוחת כלב מביט לאחור. נדמה לי שגופו עייף, מקומט, הוא נע בעדינות, כמו קיבל בהשלמה את יכולותיו הפיזיות וגופו מוביל אותו באיטיות.

ותוך כדי הפיתול שלי לאחור העצב התגבר והתחלתי לבכות, מאפשר לרגע הדקיק של החיבור השלם הזה של אדם-טבע, של הארעיות והזמניות של תופעות החיים לזלוג עלי.

עצב והתרחבות, אדם וטבע, על מפגש המים וחול הים.

אנחנו והטבע אחד, אנחנו הטבע.


10 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול